בעקבות טיול שערכנו "חוג משוטטים-בית כץ" קרית ביאליק באזור חוף הכרמל, ביקרנו גם ב"מחנה מעפילים עתלית". זכינו לתדרוך יוצא דופן ומהנה על ידי המדריכה בשם שרון. נתבקשנו ע"י שרון למלא "שאלון מעפילים ולוחמים". 

ר.ב השאלון הממולא, מצאנו לנכון להוסיף מספר מילים… בנושא העפלה, היות ונכללתי בין המעפילים בהיותי בן 10 בשנת 1940,כניצול מהאונייה "פטריה" שטבעה בנובמבר 1940 בנמל חיפה, עקב פעולת חבלה שבוצעה ע"י ה"הגנה" למטרת עיכוב הפלגת האונייה שהייתה אמורה לשמש כאוניית גירוש לאי מאוריציוס שבאפריקה, אך מסיבות טכניות גרמה החבלה לטביעת האונייה בתוך נמל חיפה, ולמותם של למעלה מ-250 איש. 

ברצוני להדגיש שכל הדברים הנ"ל, וכל הפרטים הנוספים שיכתבו על ידי הם בהתאם לזיכרוני לתקופה שהייתי ילד בן 10. 

בחודש יולי-אוגוסט בשנת 1940,יצאנו ברכבת מהעיר דנציג שהייתה עיר חופשית בין גרמניה ופולין (לאחר מלחמת העולם השנייה סופחה העיר לפולין, וכיום היא עיר נמל בשם גדנסק),והגענו לעיר ברטיסלבה. שם עלינו על ספינה שנעה על הדנובה מונעת ע"י גלגל ענק. אם זכרוני אינו מטעה אותי, היו באותה מסגרת שלוש ספינות נוספות.

עלי להדגיש שהיציאה לכיוון ישראל הייתה באישור הנאצים. כל זאת שנה אחת בתוך מלחמת העולם השנייה. לאחר שייט פחות או יותר סביר על הדנובה, בו עברנו את בודפשט, בולגריה וכו', הגענו לעיר נמל קטנה ברומניה בשם טולצ'ה, בה נשפך הדנובה לים השחור. בנמל טולצ'ה חיכו לנו שלוש אוניות גדולות יותר ואשר מסוגלות לנוע בים הפתוח, דרך הים השחור והים התיכון  לכיוון ישראל. שמות שלושת האוניות היו: "אטלנטיק", "פציפיק", "מילוס".

לאחר שהועברנו לשלושת האוניות הנ"ל ונגמרה ההתארגנות החלה ההפלגה. האונייה שלנו "אטלנטיק" התחילה את המסע ברגל שמאל. מיד עם תחילת ההפלגה ביציאה מהדנובה לים השחור, נתקעה האונייה בחול, שתי האוניות הנוספות חלפו על פנינו לכיוון הים השחור. מאותו רגע נפרדו דרכינו ולא התראינו יותר. כל אחת מהאוניות הנ"ל נעה בנפרד לכיוון נמל חיפה המיוחל.

עלי לציין שהאונייה "אטלנטיק" הייתה הגדולה מבין שלושת האוניות, אחריה "פציפיק" והקטנה "מילוס". כאמור האונייה שלנו נתקעה בחול. לאחר פעולת חילוץ יצאנו גם לכיוון הים השחור. כפי שזכור לי בתקופה הראשונה התנאים באונייה היו פחות או יותר נסבלים. כנראה היו בה אנשים שתפקידם היה לשמור על כל הנעשה בשטחים השונים כמו מזון, היגיינה, משמעת וכו'. אם איני טועה לאנשים ששמרו על הסדר קראו "הגנה". פרט שזכור לי היטב היו השירותים שהיו בחלק האחורי של האונייה. על קורות עץ עבים קשורים היטב לאונייה, מעל פני הים בנו ביתנים מעץ ששימשו כתאי שירותים. הישיבה בהם בשעת הצורך הייתה מפחידה, במיוחד כאשר הים סער. נוסף לכך היו תורים ארוכים לשירותים הנ"ל, במיוחד לאחר שהנוסעים לקו בשלשולים עקב האוכל שלא תמיד היה הטרי ביותר.

השהיה בים נמשכה כשלושה חודשים, בין השאר העברנו זמן רב באי כרתים שביוון. רב החובל של האונייה היה יווני. הוא ניסה להימלט מהאונייה כאשר היינו אמורים להפליג מהאי כרתים, אך אנשי ה"הגנה" השתלטו עליו, הכניסו אותו למעצר, סגנו קיבל את הפיקוד על האונייה, וכאשר יצאנו ללב-ים נאות רב החובל לקבל שוב את הפיקוד על האונייה.

הימים היו ימי מלחמה, מלחמת העולם השנייה, לכן לא הופתענו מידי פעם לפגוש אוניות מלחמה גרמניות. במקרים כאלה הנפנו על התורנים מזוודות וחפצים אחרים שמזהים שאנחנו אוניית פליטים. לאחר גישושים סביבנו הם עזבו אותנו לנפשנו.

התנאים באונייה התחילו להיות קשים יותר ויותר, מספר אנשים נפטרו (זכור לי מקרה בו גופת אדם מת עטוף בתכריכים הושלכה לים). באחד הקטעים של השייט נתקלנו באוניות מלחמה בריטיות, אם איני טועה היה זה באזור קפריסין. מאותו רגע זכינו לליווי צמוד של האוניות הנ"ל, ויחד שטנו לכיוון נמל חיפה. כאשר הגענו לחיפה לא הורשתה האונייה שלנו להיכנס לנמל אלא חנינו מחוצה לו. בשלב מאוחר יותר נודע לנו ששתי האוניות שיצאו איתנו מנמל טולצ'ה שברומניה האונייה "פציפק" והאונייה "מילוס" הגיעו לפנינו לחיפה. השלטונות הבריטים ששלטו בישראל (אז פלשתינה) לא הרשו לפליטים שעל שתי האוניות הנ"ל לרדת לחוף מבטחים. בנמל חיפה עגנה אוניה בשם "פטריה" שהייתה אמורה לשמש אוניית גירוש לפליטים היהודים. הפליטים משתי אוניות המעפילים ("פציפיק" ו"מילוס") הועברו לאוניית הגירוש "פטריה" שהייתה קשורה לחלק הפנימי של שובר הגלים ולא צמודה לרציף. על האונייה "פטריה" הייתה שמירה בריטית הדוקה.

אוניית הגירוש "פטריה" עם הפליטים שבתוכה, חיכתה לפליטים של האונייה "אטלנטיק" ששטה לכיוון חיפה בידיעת השלטונות הבריטיים. לפי התוכנית הבריטית כאשר גם פליטי "אטלנטיק" ימצאו על "פטריה", האונייה תפליג עם כל הפליטים למאוריציוס שבאפריקה. כפי שכבר נאמר הגענו לנמל חיפה במחשבה שהגענו לחוף מבטחים, מבלי שנדע על המזימה הבריטית בדבר גירוש מישראל. על האונייה "אטלנטיק" נתנו נתנה הוראה שתחילה יורדות לחוף משפחות עם ילדים. הירידה לחוף אמורה להתבצע בסירות קטנות (כ-50 איש בכל סירה). ביום הראשון הורדו אנשים בשתי סירות. אני ואמי היינו בסירה השנייה. כפי המצופה היו הסירות צריכות לנוע לכיוון הרציף של הנמל אל החופש, והנה הסירה נעה לכיוון הפוך, לכיוון שובר הגלים הפונה לים, בו עוגנת אוניית הגירוש "פטריה". הפליטים שבסירה מועלים לאוניה "פטריה". למחרת נעה עוד סירה מאטלנטיק לפטריה, ואז נשמעת התפוצצות באוניה "פטריה". פרטי ההתפוצצות וגורמיה כבר ציינתי בהתחלה. לא ארבה במילים על הטרגדיה בטביעת האונייה "פטריה" בה נספו אנשים כה רבים.

כל האנשים שהיו על אוניית הגירוש "פטריה" בעת טביעתה, כולל את פליטי האונייה "פציפיק" ופליטי "מילוס" וחלק קטן מפליטי אוניית "אטלנטיק" שעלו על "פטריה", נקראים בישראל "עולי פטריה", למען הדיוק יש לציין שבשלב זה איש לא עלה לישראל באונייה "פטריה" אלא הפליטים היו שותפים לאסון הגדול כאשר היו על האונייה בעת טביעתה. הסיפור על טרגדיית טביעת האונייה "פטריה" הוא סיפור בפני עצמו, בוודאי כבר נכתבו דברים רבים על אודות האסון הנורא.

אנשי אוניית המעפילים "אטלנטיק" אשר לא הספיקו לעבור לאוניית הגירוש "פטריה" שטבעה, נשארו זמן מה על האונייה "אטלנטיק", ובאחד הימים הועברו בצורה מיוחדת לאגף מיוחד במחנה המעפילים עתלית. באחד הלילות הובאו מאות חיילים בריטיים למחנה ופינו בכוח רב את מעפילי "אטלנטיק" ממחנה עתלית לאוניית גדוש אחרת והובאו למאוריציוס שבאפריקה. זכור לי שבשעת פינוי פליטי "אטלנטיק", ממחנה עתלית גררו הבריטים את הפליטים, כאשר כל 4 חיילים תופסים כל מפונה בשתי ידיו ושני רגליו. גירוש פליטי "אטלנטיק" בוצע בשנת 1940, הפליטים הוחזרו לישראל בשנת 1945 לאחר שנות תלאות. ניצולי "פטריה" הועברו למעצר במחנה מעפילים עתלית. התנאים במחנה היו די סבילים, כילד אז לא נשארו לי זיכרונות רעים מהתקופה הנ"ל.

לאחר שהיה של 11 חודשים במחנה עתלית שוחררנו מאותו יום והלאה החלה ההשתרשות שלי במדינת ישראל.